שבח על מאמץ: הרווח שבדרך

אין דבר יותר מחזק לילד מפרגון, משפט כמו “כל הכבוד! אתה גאון!”, ממש נותן דרייב.

אבל מה אם נגיד: “איזה יופי שהשתדלת כל כך" ?

זה שינוי קטן במילים, אבל עם השפעה גדולה בחינוך.

אז למה בעצם חשוב לשבח מאמץ, ולא רק תוצאה?

שבח שמכוון להישגים ("גאון", "מצוין") הוא חיוני, אבל השבח שמדבר על הדרך והמאמץ הוא זה שמפתח אצל הילדים חוסן אמיתי. הוא לא משדר "אתה צריך לדעת הכל מהר", אלא: "אני רואה אותך משקיע, לא מוותר, מוכן ללמוד."

איך מעבירים את זה?

• במקום: “אתה גאון”, אפשר לומר: “אני רואה שהשקעת כל כך” או “איזה יופי שלא ויתרת”.

• במקום: “כל הכבוד שהצלחת”, אפשר להוסיף: “כמה למדת בדרך עד שהגעת לשם”.

זה האופן שבו מדברים למדעת ילדים אותה הדרך של צמיחה, ולא רק תוצאה.

מה זה עושה בפועל?

• מפתח אצל הילד אהבה ללמידה

• מחזק את הרצון להמשיך גם כשקשה

• מייצר תחושת יכולת פנימית ולא תזכורת להצטיינות

לפעמים שינוי קטן מאוד בתקשורת הוא הבסיס לשינוי גדול.

(מבוסס על מחקרה המפורסם של קרול ס. דוויק)