מעגל מחנכים מפרה

לפעמים אני מרגישה כל כך בת מזל שאני זוכה לעבוד למחייתי בעשייה שאני כל כך אוהבת ושאני באמת מרגישה שתורמת קצת לשינוי של העולם לטובה.

חלק מכל הדברים שאני עושה, אני גם מדריכה מבוגרים מחנכים בפרדס - מרכז לחינוך ערכי . אחד המעגלים שאני מנחה/מדריכה הוא פורום של מובילים/ות בתי ילדים במועצה אזורית זבולון, ועוד פורום של מדריכי הילדים בגילאי א'-ו' באותה המועצה.

פעם בחודש בערך אני יוצאת מוקדם מאוד בבוקר, נוסעת שעה וקצת צפונה מהבית שלי, ופוגשת אנשים ונשים שעוסקים יום יום בחינוך ילדים במסגרת בלתי פורמלית בקיבוץ. במפגשים אנחנו עוסקים כל פעם בנושא אחר, שברוח הפרדסית תמיד יהיה בדגש על ראייה ביקורתית של המציאות, על שאילת שאלות, ועל לחשוב איך אנחנו בחינוך יכולים לתקן קצת את העוולות שיש בעולם, לצמצם קצת את הפערים, קצת לתת מחשבה על אי השוויון ואת כל התחלואות שבאות לידי ביטוי גם אצל הילדים במסגרות שלנו.

אתמול הנחיתי מפגש עם המובילים/ות של זבולון, והנושא היה #מגדר או יותר נכון, על חינוך ו #שחרור_מגדרי. דיברנו על איך המין הביולוגי שלנו השפיע על מי, מה ואיך שאנחנו. דיברנו על איך הדברים האלה נוכחים גם בתוך בתי הילדים. שאלנו שאלות קשות על סטריאוטיפים מגדריים שנמצאים בקיבוץ, ועל מה אפשר לעשות כדי לפרק אותם. מה בנים לרוב משחקים, ומה בנות, האם המדריכים הגברים תמיד יהיו בחוץ כשהמדריכות הבנות בפנים, אילו תגובות יש לנו כצוות כשילדה בוכה לעומת כשילד בוכה ועוד ועוד ועוד. השיחה היתה פשוט מרתקת.

לפעמים כשאני בוחרת תוכן מתוך כל מאגר התכנים הנפלא שיש לפרדס, אני יודעת מראש שהוא יקלע, הפעם, לא הייתי סגורה על זה. לא ידעתי בדיוק מה זה יביא.

וכל כך שמחתי לגלות שהנושא והשיח היה עבורם כל כך רלבנטי.

זה הוביל לשיתופים אישיים בנושא, נושאים משפחתיים שפתאום צפו, והכי חזק - אפילו שיתוף עמיתים בנוגע לדילמה חינוכית שעסקה בדיוק בזה.

קבוצת שווים חינוכית יכולה להיות מקום מפרה, מפתח, וכמה משמעותי להציב נושא שמעלה שאלות, ומוביל לעשייה.